פסק-דין בתיק תא"מ 27174-01-11

1. תביעה זו עניינה נזקים שנגרמו לתובעת עקב עיקול שהטילה הנתבעת על חשבון הבנק של התובעת בגין חובות לא לה.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, גילתה התובעת בתחילת חודש אוגוסט 2010 כי חשבונה בבנק הדואר בירושלים עוקל. נסיון לברר מקור העיקול לא צלח ולפיכך פנתה התובעת לעו"ד מוחלס אבו אלחוף אשר ערך בירורים וגילה כי העיקול הוטל עקב טעות במספר תעודת זהות בשל חוב בגין דוחות חניה של אדם אחר המתגורר בישוב חורה שבאיזור באר שבע. משנתגלתה הטעות, כך נטען, נתקלה התובעת באטימות, אדישות וזלזול, ולמרות פניות בכתב ובע"פ של עו"ד אבו אלחוף ופקסים ששלח, לא מיהרה הנתבעת לתקן את הטעות והמשיכה בהליכי גביה כנגד התובעת. התובעת טענה כי נגרמו לה נזקים עקב כך שנאלצה לבטל עסקה לרכישת מכונת כביסה. כן טענה, כי שיקים שמסרה לכיסוי פרמיות ביטוח של הגן שהיא מנהלת חזרו מן הטעם שהחשבון עוקל. שיקים נוספים שנמסרו למס הכנסה בגין חובות עבר חוללו. התובעת טענה, כי ביום 15.11.10 הוטל עיקול נוסף על חשבונה וכספים שיועדו לנסיעתה לירדן עוקלו ולפיכך נאלצה ללוות כסף מאחיה לצורך נסיעתה המתוכננת. התובעת העריכה את נזקיה בסכום של 45,000 ש"ח, בהם 3,000 ש"ח ביטול זמן, 40,000 ש"ח עוגמת נפש ו-2,000 ש"ח שכר טרחתו של עו"ד אבו אלחוף בעבור פניותיו לנתבעת.

3. הנתבעת אישרה בכתב ההגנה שהעיקול הוטל על חשבון התובעת בשל שגגה במספר תעודת הזהות. לטענת הנתבעת, החוב בגינו ננקטו הליכי הגביה הינו עבור 37 עבירות קנס בשל חניה אסורה בתחום העיר באר שבע על ידי רכב בבעלות חברת השכרת רכב ש. שלמה (1987) בע"מ. לפי בקשת חברת ההשכרה, הוסבו הודעת הקנס על שם מר אבו אלקילאן גברין בהתאם לפרטים שהעבירה החברה. מקור הטעות, כך נטען, הוא בהקלדת ספרת ביקורת שונה מזו של בעל החוב. הנתבעת טענה, כי בדיקתה מעלה שנעשתה פניה בודדת מטעם עו"ד אלחוף, לאחריה הוא התבקש לשלוח את פנייתו או מסמכיו בשנית, זאת בשל אי בהירות המכתב שנשלח באמצעות הפקסמיליה. פרט לכך, טענה הנתבעת, לא נמצא תיעוד לפניות טלפוניות אליה, אף שהנתבעת וחברת הגביה העובדת עמה מבצעות תיעוד מלא לכל פניה ולכל מסמך המתקבל מאזרח זה או אחר. אשר לטענות בעניין העיסקה שבוטלה והשיקים שחוללו טענה הנתבעת, כי לא הוצגו אסמכתאות לאימות הטענות בעניין. עוד טענה הנתבעת, כי העיקול שהוטל על חשבונה של התובעת בבנק הפועלים הוטל עוד ביום 9.8.10, מועד בו הוטל העיקול על חשבונה בבנק הדואר וקודם לפניית התובעת לנתבעת, כאשר מימוש צו העיקול התבקש ביום 19.11.10, מספר רב של חודשים בהם לא פעלה התובעת להמצאת בקשתה ומסמכיה לנתבעת. הנתבעת טענה, כי עם הגשת התביעה והאסמכתאות שצורפו לה, הסירה היא את כלל העיקולים שהוטלו על חשבונות התובעת והחלה בבדיקה מול מסמכי ההסבה אשר נמצאו בארכיב. הנתבעת התייחסה בכתב ההגנה גם לשיעור הנזק הנטען ובעניין זה טענה כי הסכומים הינם מופרכים ומוגזמים, לא ברור כיצד חושבו והם אינם מגובים באסמכתאות מתאימות.

4. בדיון שנערך לפני הסכימו הצדדים  כי בית המשפט יתן פסיקתו בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על דרך הפשרה וללא הנמקה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.

5. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק, בחנתי את טיעוני הצדדים באשר למקור הטעות שהביאה להטלת עיקול על חשבונה של התובעת, את טענות התובעת לעניין פניותיה לנתבעת והתנהלות הנתבעת ואת הטענות לעניין הנזק שנגרם לתובעת, אני מורה כי לסילוק התביעה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 8,000 ש"ח.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ש"ח.

ניתן היום, ד'  אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: